מגזר ציבורי או מגזר פרטי - היכן כדאי לעבוד?

השאלה האם עדיף לעבוד במגזר הפרטי או הציבורי מלווה כמעט כל עובד במהלך הקריירה שלו. לכל סקטור היתרונות והחסרונות שלו, אז שנתחיל?

הסקטור הפרטי בישראל כולל את עובדי המגזר העסקי בכלל ענפי התעשייה, המסחר והשירותים וכן את עובדי משקי הבית הפרטיים. מגזר זה הינו מגזר המועסקים הגדול ביותר. יחד עם זאת גם המגזר הציבורי בישראל נחשב למגזר "שמן" בטח ביחס לארץ קטנה כמו שלנו, ונכון להיום הוא עומד על כ-35% משוק העבודה, כלומר למעלה ממיליון איש.

המגזר הציבורי כולל את עובדי הענפים אשר מעניקים את השירותים הציבוריים לתושבי המדינה, כגון עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות, עובדי חברות ממשלתיות, אנשי קבע בצה"ל, אנשי משטרה ושב"ס, עובדי מוסדות ציבוריים כמו ביטוח לאומי, רשות המסים וקק"ל, עובדי מפעלים ביטחוניים כמו תע"ש, התעשייה האווירית, ועוד.

אז מהם היתרונות והחסרונות הגלומים בכל אחד מהם?

תנאים סוציאליים ויציבות תעסוקתית – בסעיף זה קיימת עדיפות ברורה למגזר הציבורי וניתן לומר שאם בעבר פנו רבים לעבוד במגזר זה בגלל תחושת שליחות, הרי שכיום פונים אליו עובדים רבים בזכות התנאים שהוא מציע. התנאים כוללים יציבות תעסוקתית עד לגיל הפרישה, הסכמי עבודה נרחבים הכוללים פנסיה, קרנות השתלמות, דמי מחלה והבראה טובים. זה לא מסתיים כאן כי יש גם  מכסת ימי חופש נדיבה, הטבות שונות כמו חופשות, השתתפות בהוצאות רכב, קייטנות לילדים בחופשות בית הספר, ועוד. אמנם עובדי המגזר הפרטי אינם נהנים מסל ההטבות הנרחב הזה, אך ככלל ניתן לומר שהכל תלוי בחברה ובמעסיק. ישנם מעסיקים, בטח בענף ההייטק, שיכולים להציע לעובדיהם תנאים חלומיים לעומת עובדי המגזר הציבורי, אבל בסופו של יום מדובר על ענף אחד מיני רבים המרכיבים את כלל הסקטור הפרטי.

רמות שכר – ההנחה הרווחת היא שבמגזר הפרטי רמות השכר הן גבוהות יותר אך למעשה הדבר נכון יותר בשנות העבודה הראשונות. במגזר הציבורי מועסקים העובדים על פי רמות דירוג שונות ואלו עולות ככל שהשנים עוברות או לאחר עלייה בסולם התפקידים, כך שלאחר מספר שנים יכולים עובדי המגזר הציבורי להדביק את הפער, וממילא להרוויח יותר אם מצרפים את כלל ההטבות הסוציאליות והפיננסיות להן הם זוכים. לראייה, מבדיקה שערך הממונה על השכר במשרד האוצר עלה כי בשנת 2019 עמד השכר  החודשי הממוצע במגזר הציבורי על 13.3 אלף שקל, לעומת 10.8 אלף בפרטי. זאת למרות היקף עבודה ממוצע של 44.8 שעות שבועיות לעומת 42.8 שעות. מדובר על פער של 23%  בין שכר עובדי המגזר הציבורי לזה הפרטי.

תדמית -  המגזר הציבורי סובל מתדמית מבוגרת, מנוונת והיררכית כך שעובדים צעירים פחות נמשכים לעבודה בו. ישנן חברות ממשלתיות שמנסות ל"הצעיר" את המערכת בשנים האחרונות אך המגזר עדיין סובל מבירוקרטיה רבה וועדים חזקים שמונעים את פרישתם המוקדמת של עובדים וותיקים לטובת עובדים צעירים שיזרימו דם חדש,  וכך המגזר נותר די תקוע וחסר דינמיות. לעומת זאת המגזר הפרטי נהנה מתדמית צעירה ודינמית של "השמיים הם הגבול" ועובדים, במיוחד הצעירים שבהם, שיציבות התעסוקתית ותנאים פנסיוניים אינם בראש מעייניהם, מעדיפים לעבוד בו לפחות בתחילת הקריירה.

היצע משרות – על אף הביקושים ההולכים וגדלים לעבודה במגזר הציבורי הרי שאין מדובר במגזר צומח כך שהיצע המשרות שבו נמוך יחסית, בטח בדרגות הבכירות. לעומת זאת השוק הפרטי מציע משרות רבות יותר, הן לעובדים מתחילים והן לעובדים וותיקים בדרגים גבוהים.

לסיכומם של דברים, קיים יתרון מסוים לעבודה במגזר הציבורי שכן הוא מציע את התנאים הטובים ביותר לעובדים, יציבות תעסוקתית לאורך שנים ורמות שכר שעולות בצורה אוטומטית ככל שדירוג העובד עולה. יחד עם זאת, היצע המשרות בו נמוך ובכל מקרה יציבות או תנאים פנסיוניים משופרים אינם יכולים לבוא בחשבון על תחושות של מימוש עצמי, סיפוק בעבודה ושאיפות להתקדמות, שרבים מוצאים אותם דווקא במגזר הפרטי..